האם ה' מחפש להעניש אותנו? למה אני נלחץ שכשכואב לבן שלי?

בריחה באישון ליל

יום נוראי עבר עליו היום. הוא לא מאחל אותו לגרועים שבשונאיו. היום הגיעו התשובות. כבר תקופה לא קצרה שבנו האהוב, ילד מתוק בן חמש, מתלונן על כאבים משונים ולא ברורים. הם מיהרו איתו מרופא לרופא, עד שנשלחו לבדיקות מקיפות. והיום, אחרי שבועות של מתח, הם נקראו בדחיפות לבית החולים.

הרופא לא היה מסוגל לשאת את עיניו אליהם כשבישר על הממצאים. והוא? הוא לא ידע איפה לשים את עצמו. בתחילה לא הרגיש כלום. ישב שם מאובן, הנהן בקיפאון על כל מה שנאמר שם בחדר. רק אחרי שחזר הביתה - חש לפתע איך נחשול אדיר של רגשות פורץ בתוכו, מאיים להטביע אותו ביגון ובאימה.

ברגעים כאלה, כששום דבר עדיין לא ברור, והאדם לא יודע אפילו איך קוראים לרגשות שגועשים בליבו - הפתרון הכי טוב הוא לצאת לאזור לא מיושב. להיות שם עם עצמו. והנה הוא כאן. מנסה למצוא את נפשו האבודה, לעשות קצת סדר עם מה שהוא מרגיש. לקרוא לרגשות שלו בשמות, להבין מה בדיוק כואב לו. שדה חשוך קידם את פניו.

שורות שורות של עצי פרי חשוכים ודממה מוחלטת. בתחילה רק הלך בין השבילים. לא חשב על כלום. הסבל הציף אותו שוב, בעוצמה. הוא הרגיש שיש שם, בלב שלו, משהו מעבר לרגשות הרגילים. האם זה הפחד ממה שעלול לקרות? לא. הפחד אמנם קיים, אבל יש שם משהו הרבה יותר חזק. אולי זה החמלה על בנו, שייאלץ לעבור מסכת ייסורים בגיל כל כך צעיר? גם זה קיים שם, ועדיין - זה לא זה. היו שם גם דאגה, ועצב, חרדה וחוסר אונים. אבל היה שם משהו הרבה יותר כבד. הרבה יותר מעיק. מה זה?

"הבן שלך חולה", הוא לחש לעצמו, כאוב, מנסה לדלות את אשר על ליבו. "זה הבן שלך... לא מישהו אחר!" ואז נפל ליבו. הוא קלט. אלה הם רגשות אשמה! זה הבן שלו, ילד בן חמש. חז"ל הרי אומרים שהילדים הם 'ערבים' להוריהם. אם הילד שלי סובל - זה בגללי! גל עצום של כאב התעורר בו מחדש. המצפון נדלק.

הקדוש ברוך הוא מעניש אותך דרכו! לחש לעצמו בלי מילים. אתה גרמת לו לסבול ככה, אבא רע שכמותך! הוא לא היה מסוגל לסבול את המחשבה הזו. התיישב על סלע נמוך, והחל לערוך חשבון נפש. למה מגיע לו עונש בזה? הוא לא היה צריך להתאמץ כדי לגלות. שנות הבחרות שלו והניסיונות שעבר, כל הפעמים בהם לא התנהג מספיק ביושרה פנימית, כל הרגעים בהם נכשל בעבר הרחוק והקרוב.

ואם הוא אשם, אולי יש כאן אפילו אשמה ישירה? אולי זה קרה כי לא הייתי סבלן לילד שלי? אולי כי צעקתי עליו לאחרונה? תיאוריות שונות החלו להתגבש במוחו. מסבירות במדויק איך גם בדרך הטבע לחץ על ילד עלול לגרום לו לחלות, לחפש תשומת לב בצורה שלילית... זה המצפון, גאון בלהסביר למה אני אשם, ואיך בדיוק זה בגללי ורק בגללי. במקום להירגע שם בשדה החשוך - הוא יצא משם נסער וכאוב עוד יותר. כתב אישום נחרץ עמד מול עיניו. הבן שלך חולה. בגללך. זה העונש שלך.

דיאלוג באמצע הלילה

רגע לפני שנכנס בחזרה לרכבו, אבל וחפוי ראש, הסתובב שוב אל השדה. הוא לא יכול לחזור כך הביתה. הוא חייב למצוא תשובה. הוא חייב למצוא פתרון. התהלך שוב בין שבילי הפרדס. נשימותיו כבדות. דומם. בלי מילים. בלי מחשבות. בלי פרשנויות. שקט. ובין פסיעה לפסיעה, הלכו נשימותיו ונרגעו.

למה החלטת שאתה אשם? מה זאת אומרת למה. ברור שאני אשם. הילדים הם הרי ה'ערבים' שלנו! אתה יודע, הרבי אומר שאחד הדברים שהורסים את החיים - זה פתגמים שאנחנו מצטטים לעצמנו... אבל זה חז"ל! נכון, אבל אתה נתת את הפרשנות שלך לחז"ל... למה אתה חושב שזה הפירוש? מה?! למה שארצה לתת פרשנות כזו מאשימה על עצמי? אתה חושב שנחמד לי להיות אשם?!

מה אתה אומר, יכול להיות שקצת נחמד לך להיות אשם? מה? איזו מחשבה מוזרה. מי אוהב להיות אשם? האגו. בן. תחשוב על זה: אף אחד לא אמר לך שאתה אשם. הדחף הפנימי הזה להרגיש אשמה - הוא דחף כמו כל הדחפים שיש בך... ואתה הרי יודע מי אחראי על הדחפים. האגו? ברור! האגו אוהב להרגיש בעל הבית על המציאות. במובן שהוא אוהב יותר להרגיש שליטה בסיטואציות נחמדות, אבל כשמגיעים אירועים כואבים, והאגו הגאוותני חוטף מכה - הוא לא מוותר! הוא מנסה למצוא את העוצמה שלו - מהכיוון ההפוך. הוא שולט - וממילא הוא אשם.

תחשוב על כך, לאן האשמה הזו מובילה אותך? האם אתה יוצא מכאן קרוב יותר להשם? האם רגשות האשם גורמים לך להיות יהודי טוב יותר? למה לא? אם אלה התוצאות של המעשים שלי - אני חייב לשנות את דרכי... זה נחמד בתיאוריה, זה אולי עוזר ליום או יומיים - אבל אז האשמה קצת דועכת, אתה מרגיש שהצלחת להשקיט את המצפון, וזהו... אפשר להמשיך הלאה בחיים... רגשות אשמה הם תוצאה של רצון עז להמשיך לשלוט, לחשוב שאני מנהל את העולם, שההצלחות שלי הם שלי - וגם הכישלונות הם שלי, שיש כאן איזשהו 'אני' שיש בו כוחות, 'אני' שיכול לבנות ויכול גם לקלקל...

אז למה זה קורה לי? למה הילד שלי סובל ככה? כאלה אנחנו, חייבים למצוא הסברים לכל דבר. הסברים שמובנים לנו בשכל. גם זו תוצאה של גאווה... של מחשבה כביכול הכול אמור להיות לנו ברור. כאילו קיבלנו תפקיד של 'פרשנים לענייני הנהגת השם'. ממש לא! אני מאמין בשכר ועונש, זה הכול! העולם הזה הוא לא עולם הגמול! בעולם הזה - הקדוש ברוך הוא לא מעניש או נותן שכר, בעולם הזה - באנו לעבוד! כל מה שקורה איתנו בחיים - זה חלק מתוכנית אלוקית, חלק ממסע שאמור להביא אותנו לחיבור להשם!

והילד שלי, למה הוא סובל? גם הוא קיבל מסע חיים מסודר וברור משמים. אבל למה דווקא הילד שלי?! אתה רוצה להגיד לי שזה לא עונש?! מה זה - אם לא עונש?! בת קול. מה?! כן. הדברים שאנחנו עוברים בחיים הם קריאה מלאה חמלה מאת השם. הקדוש ברוך הוא קורא לנו לעצור את מירוץ החיים, לעצור את תפיסות החיים בהם אנחנו שבויים, לעצור את הלך המחשבה כביכול אנחנו שולטים בהכול, כאילו אנחנו מסוגלים לתכנן ולבנות ולסדר הכול, כאילו הבריאות מובנת מאליה, כאילו אנחנו לא צריכים אותו בחיינו... הוא רוצה שנזכור את המציאות הפשוטה שלנו, את היותנו חסרי אונים, את היותנו נזקקים לשמירה שלו כל הזמן...

ומה עם חז"ל? הם הרי כן אומרים שהילדים הם 'ערבים' שלנו! נכון. הילד הזה, עם סיפור החיים שלו, הגיע אליך כדי לחבר אותך מחדש לבורא... מה שקורה איתו - זה חלק מהקריאה האלוקית עבורך...

לבכות כמו תינוק

שתיקה פנימית השתררה שוב בשדה. הוא ניסה לעכל את התובנה החדשה. אין אשמים בעולם. לא השני וגם לא אני. אני לא שולט. מה שאני עובר עכשיו זה 'בת קול' משמים. הריבונו של עולם מדבר איתי. הכול נראה פתאום כל כך פשוט. אבל זה לא פשוט! זה כואב לו! המצב הזה מטלטל אותו! אם הכול משמים - אולי אסור שיכאב לו? אולי הוא חייב לחייך ולרקוד ולהתכחש למה שהלב שלו מרגיש?

ממש לא! גאה בו שוב הקול הפנימי. אנחנו כמו תינוקות החבוקים בזרועותיה של אמא. כגמול עלי אימו. תינוק לא עושה חשבונות של 'למה זה קרה', תינוק לא מנסה לחשבן 'מי אשם במצב'. תינוק יודע לחיות ברגשות הכי טבעיים וברורים. לשמוח ולגרגר בהנאה כשהכול טוב לו, ולבכות לאימו כשמשהו לא נוח לו. הבכי שלו הוא לא בכי של אומללות. הוא בכי טהור של קריאה לעזרה. אין בבכי הזה האשמה או עצב. יש שם רק זעקה למי שכן מסוגל לעזור לו.

אם כואב לך - תזעק. בלי אשמים, בלי מסכנות, בלי ניסיון להבין מה הולך פה. תגיד במילים הכי פשוטות: ריבונו של עולם, המצב הזה כואב לי, אני מבין שאני לא יכול להבין, אני קולט שאני לא מסוגל לעזור לעצמי, אבל אתה כן! אתה כן יודע מה הסיפור כאן, ואני מאמין באמונה שלימה שאתה נותן לי גם את הכלים איך להתמודד עם זה - אז אנא, ריבונו של עולם, תן לי את הדרך לעבור את זה בצורה הכי טובה, תעזור לי להגיע למטרה של הכאב הזה - ולא להיתקע בחשבונות! תעזור לי להגיע מהכאב הזה לשמחה שאינה תלויה בדבר!

מתוך העלון: "נקודות של אור"